המסע שלנו בצפון ווילס התנהל בשיטת הפוך על הפוך. בעוד שנסענו לגלות את הטירות האדוארדיניות שמוגדרות על ידי אונסק”ו כמבנים בעלי חשיבות עולמית, דווקא המקומות האחרים שביקרנו בהם היו המוצלחים יותר. כך קרה גם כשיצאנו לבקר באי אנגלסי.

האי הזה נחשב במשך מאות שנים לאסם התבואה של ווילס ולכן היה ברור לאדוארד שהוא חייב להגן עליו ממרידות, לשם כך הוא בנה לעצמו את הטירה שנחשבה לטירה המושלמת ביותר של ימי הביניים (לו הוא היה מסיים אותה) טירת בומריס. מדובר בטירה המבוצרת והמתוחכמת ביותר שאדוארד בנה, ובמקרה הזה הוא גם בנה אותה ואת העיר שלצידה מאפס (תוך שהוא מגרש מהמקום נזירים וולשים שבמקרה חיו באיזור כמה מאות שנים). כיום בומריס נראית הרבה פחות מרשים משאר הטירות של אדוארד, ולמען האמת חוץ מהעובדה שהיא שימשה בית כלא “למכשפה”, לא הצלחתי לגלות בהיסטוריה שלה שום דבר מרשים, למעשה לאדוארד נגמר הכסף לפני שהוא גמר לבנות את הטירה, אז היא גם מעולם לא הושלמה. זה כמובן לא מצדיק את העובדה שהגוף שמנהל אותה ואת אחיותיה בחר שלא לעשות בה שום דבר מעניין, ולמרות שהיינו באמצע חופשה, וכל המבקרים במקום היו משפחות עם ילדים, לא היתה שום פעילות רלוונטית.

קצת פחות מרשימה מבחוץ ומשעממת לחלוטין מבפנים…וחבל!

למרבה המזל באי אנגלסי יש עוד מקום ששווה לבקר בו, והוא מנוהל על ידי הנשיונל טראסט. מדובר באחוזה ששוכנת ממש על גדות התעלה שמפרידה בין האי אנגלסי והאי הבריטי, מה שאומר שכבר מראש יש להם לוקיישן יפהפה. לבית קוראים פלאס נווידד, או בוולשים, האולם החדש. זה היה ביתם של משפחת פאג’ט, שבשיא תפארתם נהנו מהתואר המרקיזים מאנגלסי (המשפחה עדיין מחזיקה בתואר אך לא בבית). ביקרנו עד היום בדי הרבה אחוזות, אבל אף אחת מהן לא ישבה על אי וצפתה על היבשת, מה שבהחלט נתן לביקור זריקת עידוד לא רעה.הוסיפו לכך את העובדה שהגנים הפורמלים של הבית נמצאים ממש על קו המים (לבית יש טיילת משלו) עם נוף לגשר אל היבשת, ואת העובדה שביער שצמוד לבית ניתן למצוא סנאים אדומים (הסנאים המקוריים של בריטניה היו אדומים, והסנאים האפורים שהגיעו מהיבשת הצליחו להכחיד כמעט את כולם) והנה לכם שורה של אטרקציות מדהימות.

הביקור בבית עצמו לא התחיל כל כך טוב. כמו הרבה משפחות אצולה גם למשפחת פאג’ט היתה כיבשה שחורה בדמות המרקיז החמישי שחבריו קראו לו “טופי” אבל הוא נודע יותר בתואר המרקיז המרקד. את הסיפור המדהים שלו אני אספר בפוסט הבא, אבל התוצאה של החיים הראוותניים שלו היתה שהמשפחה נאלצה למכור את כל הרכוש שהיה בבית על מנת לשלם את חובותיו כך שהיום אין בבית כמעט שום חפץ מהבית ההיסטורי של המאה ה-18.

המרקיז השישי שעבר לגור בבית נאלץ להביא לבית את הרהיטים מהבית הקודם שלו, אבל הוא גם פתח בסידרת שיפוצים שבסופה נוצר חדר אוכל מרשים חדש שאותו היה צריך לקשט ולשם כך המרקיז שכר את שירותיו של אמן רב גוני בשם רקס וויסלר, שהתפרסם במגוון תחומים מציור פרסומות (אנחנו דברים כבר על שנות השלושים של המאה ה-20) ציור תפאורות לתאטרון, ואיור של ספרים. לצייר היה מניע סודי להגיע לפלאס נווידד, ועליו אני אכתוב בפוסט אחר (תראו כמה פוסטים על בית אחד). אבל בבית עצמו הוא צייר ציור קיר מרהיב שמוכיח בדיוק את הטענה שלי שבלי סיורים מאורגנים אין שום דרך להבין בתים… עד כה הבית לא הציע למבקרים שום סיור מאורגן, אבל דווקא בחדר הזה היה מדריך מומחה שערך שיחה שנשכה חצי שעה ובמהלכה הוא גילה לנו כל כך הרבה פרטים מדהימים על הציור שבחיים לא הייתי מצליח לנחש אם הייתי מסתכל על הציור לבדי, כולל את הציור של הסיגריה האחרונה של רקס וויסלר.

חלקיק מציור הקיר של רקס וויסלר

מה שעוד אהבתי בבית הזה היה התערוכה ההיסטורית העשירה שלו שהצליחה בקלות לפצות אותנו על כך שלא היו בבית הרבה חפצים מקוריים. התערוכה התמקדה בשתי הדמויות המעניינות ביותר במשפחה, המרקיז המרקד, והרבה יותר חשוב ממנו במרקיז הראשון מאנגלסי. החפץ שסימל את המרקיז יותר מכל, ושנמצא בתערוכה, זו פרוטזה מעץ ששימשה את המרקיז אחרי הקרב הגדול של חייו, קרב ווטרלו, וזה כמובן הזדמנות נהדרת לספר על הפרחח המאוהב, הרוזן מאוקסברידג’ שהפך למרקיז מאנגלסי.

הנרי פאג’ט היה הרוזן מאוקסברידג’. הוא חי בבית הזה בחופשות הקצרות שלו מהצבא שבו הוא הצטיין בתור קצין פרשים. כשאתם חושבים על קרב ווטרלו (אם אתם חושבים עליו בכלל) אתם בטח זוכרים בעיקר את השיר של להקת אבבא, ובמקרה הקצת יותר מרשים אתם בטח חושבים על העימות המדהים שבין נפוליאון לארתור ווסלי הדוכס מוולינגטון, עימות שגדע את תקוותו של נפוליאון לשוב ולהשתלט על אירופה. לא הרבה אנשים יודעים שהיו עוד כמה דמויות משמעותיות בקרב הזה, ואחת מהן היא הנרי פאג’ט.

הנרי היה הסגן של ווטרלו ומי שפיקד על הפרשים בו. במהלך אותו יום קרב הוא נאלץ להחליף לא פחות משמונה סוסים אחרי שהצרפתים ירו בסוסים שלו פעם אחרי פעם. ברגעים האחרונים של הקרב כשהוא לקח הפסקה וצפה באקשן ליד וולינגטון כשהוא רכוב על סוסו, אחד הפגזים הצרפתים האחרונים פגע לידו וריסק את רגלו. הדיאלוג בינו ובין וולינגטון נחשב לאחד המפורסמים בהיסטוריה הצבאית ובתרגום מאנגלית הוא נשמע בערך כך:

פאג’ט: “חי אלוהים, אני חושב שאיבדתי את הרגל שלי”

וולינגטון הביט בו וענה: “חי אלוהים, אני חושב שאתה צודק”

אם אתם חושבים שהקרירות בין השניים מקורה רק באופי האנגלי (ועוד הצבאי) המתנשא, אז כדאי שתדעו שוולינגטון ממש לא אהב את הרוזן מאוקסברידג’ וכשנודע לו שהוא עומד להיות הסגן שלו, הוא ממש נלחם בהחלטה ורק כאשר ג’ורג’ הרביעי הכריח אותו הוא נאלץ לקבל אותה. הסיבה לסירוב שלו לא הייתה קשורה במקצועיות של פאג’ט שהיה פרש מעולה, אלא בעובדה שכמה שנים קודם לכן הרוזן ברח עם גיסתו של וולינגטון…

הרומן המוזר בין הנרי ושרלוט החל שש שנים לפני ווטרלו ב- 1809. הנרי “נידלק” על שרלוט והחל לחזר אחריה בהתלהבות. לא הפריעה לו העובדה שהוא היה נשוי ואב לשמונה, ולא הטרידה אותו העובדה שהיא היתה נשואה ואם לארבעה. בתחילה שרלוט לא שיתפה פעולה, ואפילו ביקשה מבעלה שלא ייאפשר להנרי להיות לידה באירועים חברתיים, אבל כנראה שהעקשנות שלו עשתה את שלה כיון שהרומן בין השניים כן שיגשג. כבר כתבתי הרבה על כך שנישואים באותם ימים היו שונים מאוד מאלו של היום ולכן השניים היו יכולים להמשיך ולנהל את הרומן שלהם באין מפריע, וגם העובדה ששרלוט נכנסה להריון הנרי לא הייתה אמורה להפריע לשניים, אחרי הכל חצי מהאצולה האנגלית בוודאי הייתה ממזרה ידועה או לא ידועה, אבל משום מה סתם להיות ברומן לא הספיק להם, והשניים החליטו לעזוב את בני זוגם ולחיות ביחד כזוג.

אחיה של שרלוט כל כך הזדעזע מהפרשה שהוא הזמין את הנרי לדו קרב ליישב את כבוד המשפחה. האח לא היה איש צבא, והנרי נתן לו לירות ראשון. הוא החמיץ, עכשיו היה תורו של הנרי לירות “בגיסו” והוא לא היה אמור להחמיץ, אבל הוא בטח הניח שעדיף לא להסתבך עם המשפחה החדשה שלו והוא בחר לירות באוויר. זה לא הפריע לבעלה של שרלוט לתבוע את הנרי פאג’ט על גניבה (נשים הרי היו שייכות לבעלים שלהן באותה תקופה) בשדה המשפטי לא היה לפאג’ט סיכוי והוא נאלץ לשלם לבעל שיבעה מליון שקלים בכסף של היום.

שרלוט פאג’ט, הרומן ששווה מליונים (ודו קרב)

בתום המשפט שרלוט קיבלה את הגירושים שלה. הנרי ושרלוט נסעו לסקוטלנד ושם הם פגשו את אישתו של הנרי שכבר היה לה בן זוג חדש הדוכס מארגייל. מיד אחרי הגירושים נערכו במקום שני טקסי נישואין ולפי הרכילות התקופתית שני הזוגות אפילו בילו את ירח הדבש במשותף (למרות שקשה לי להאמין בזה).

כמו שאתם מבינים, לוולינגטון היו כל הסיבות לכעוס על פאג’ט, וכשלבסוף הוא נאלץ לקבל אותו כסגן הוא אמר לשאר הקצינים “לרוזן מאוקסברידג’ יש נטייה לברוח עם כל דבר שזז, אני אצטרך לשמור על עצמי טוב שהוא לא יברח איתי”.

עם זאת, אפילו וולינגטון לא היה יכול להתכחש לעובדה שהנרי פאג’ט תיפקד ללא דופי בקרב ווטרלו. הגבורה שלו הניעה את המלך ג’ורג’ הרביעי (שבזמן הזה עוד תיפקד עוצר בלבד כי אביו, ג’ורג’ השלישי, שהיה משוגע כבר לא היה יכול למלוך) להעניק לו את תואר המרקיזות שהוא התואר השני בחשיבותו בסולם התארים האנגלי (אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט שלי תארים מתקדמים אם אתם רוצים ללמוד יותר על עולם התארים האנגלי).

בתום הקרב, הנרי פאג’ט הפצוע נלקח לבית של אציל בלגי לניתוח קטיעה. הרישומים של הרופא שביצע את הניתוח טוענים שהניתוח נערך ללא הרדמה, ושהדופק של הנרי אפילו לא עלה במהלכו. פאג’ט היה כמעט אדיש, למעט פעם אחת שבה הוא התלונן שסכין המנתחים נראה לו קהה מדי. בתום הניתוח, בעל הבית ביקש את רשותו של הנרי לקבור את שאריות הרגל בגינה של הבית. הנרי הסכים, ובעל הבית עשה זאת ומאוחר יותר אפילו הניח מצבה מעל הקבר. המצבה הזו הפכה להיות אטרקציה תיירותית היסטרית שאפילו משכה אליה את האצולה והמלוכה האירופית.

הנרי פאג’ט חזר לשרלוט והמשיך לחיות כשהוא משתמש בפרוטזה. מה שמצחיק הוא שבזכות האיש הזה השתנה הביטוי המפורסם “רגל אחת בקבר”. לפני הנרי פאג’ט משמעות הביטוי באנגלית היתה להגיע למצב מאוד מסוכן שאין ממנו יציאה, אבל בשנותיו האחרונות של פאג’ט בכל פעם שהיו שואלים אותו איך הוא מרגיש הוא היה מתחיל ועונה במשפט “ובכן, יש לי כבר רגל אחת בקבר…” וכך השתנתה המשמעות של הביטוי.

רוצים לקרוא עוד? בפוסט הבא אני אספר לכם על המרקיז החמישי מאנגלסי, או כמו שהוא היה מוכר יותר בשם: המרקיז המרקד

הבלוג שלנו הופך להיות יותר ויותר פופולרי, ובכל פעם שאתם משתפים אתם נותנים לנו את הכוח להמשיך ולכתוב, אז תמשיכו ככה! אם אתם מחפשים עוד סיפורים שאולי החמצתם, הנה כמה סיפורים מוצלחים מהבלוג:

בימי הביניים אפילו ההורוסקופ שלך יכול היה לגרום לעונש מוות…

כשכל התיירים נוסעים לוורונה לפגוש את רומיאו ויוליה, אנחנו מציעים לכם לנסוע למקום האמיתי שבו הכל קרה…

את דיאנה ספנסר שהתחתנה עם הנסיך יורש העצר אתם בטח זוכרים, אבל האם יצא לכם לשמוע על דיאנה ספנסר שכמעט התחתנה עם יורש העצר?

מי אמר שבמאה ה-17 לא הייתה רפואה מתקדמת? הנה סיפורו של הרוזן שהחליט יום אחד לפתוח מרפאת פוריות בלונדון

מעוניינים להתחיל לקרוא את הבלוג מהתחלה? הפוסט הראשון נמצא כאן

מעוניינים לקרוא על כל הטירות שביקרנו בהן? כולן נמצאות באתר האנגלי שלנו

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*