אני מניח שקורנוול יכולה לחלק את הצ’ארם התיירותי שלה לימים שלפני הסידרה פולדארק ולאלו שאחריהם… אני חייב להודות שצפיתי רק בעונה הראשונה של הסידרה, אבל אין ספק שהנופים הקסומים שהוצגו בה עשו הרבה חשק לבקר. הנופים של קורנוול בחלקים שקרובים לחוף שונים בהחלט מהנופים שאליהם התרגלתי במערב אנגליה. מבחינה היסטורית קורנוול איבדה את העצמאות שלה כבר בתקופה האנגלו סקסונית, כשהפכה להיות שטח חסות של ווסקס, במהלך הפלישה הנורמנית היא נכבשה יחד עם כל אנגליה וחלק ממערב ווילס. במאה ה- 14 נוצרה הדוכסות של קורנוול, בעבור יורש העצר האנגלי מצב ששורר למעשה עד היום כיון שצ’רלס, הנסיך מווילס הוא גם הדוכס מקורנוול (אבל מרוב תארים שיש לו, בדרך כלל לא מציינים את זה, לעומתו את העובדה שקמילה היא הדוכסית מקורנוול מציינים לא מעט).
התושבים המקוריים של קורנוול הם הקלטים, המתיישבים הראשונים באנגליה שנדחקו לחבל הארץ הזה בידי פולשים. יש בדיחה באנגליה על תייר אנגלי שמגיע לקורנוול ואחד המקומיים שואל אותו האם הוא מהגר. האנגלי נעלב ואומר שהוא צאצא ישיר של האנגלו סקסונים, ועל כך עונה לו המקומי “נו, ומה אתה חושב על המקום החדש שלך?” (אני מניח שחלק מהבדיחה נעלם בתרגום שלה). במשך מאות שנים התושבים המקומיים הצליחו לשמור על השפה הייחודית שלהם עד שהיא נכחדה בסוף המאה ה- 18 (ב- 2010 אונסקו התחילה פרוייקט להחליות את השפה ומאז אפילו נפתח גן ילדים בקורנוול שבו הילדים מדברים את השפה, מהניסיון של מה שראיתי שהתרחש בווילס, בהחלט יש סיכוי שהקורנית עוד תחזור לעניינים).
מאחר וקורנוול הייתה מאז ומעולם רחוקה מלונדון, מרחק רכיבה של יותר משבוע, היא די הייתה “לא בעניינים”, וכשבוחנים את המשפחות החזקות של המחוז, רואים שהם בעיקר השפיעו על הפוליטיקה המקומית ולא על הארצית. השגשוג העצום של קורנוול הגיע בזכות המכרות שלה (שוב חוזרים לפולדארק), אבל כשמכרות התגלו “בעולם החדש” בעיקר בדרום אמריקה, הכלכלה של המחוז קרסה ובעצם עד היום זהו אחד המחוזות העניים ביותר באנגליה. למעשה אפשר לומר שהיום קורנוול היא סוג של מחוז אירביאנבי. יש כפרים ועיירות ציוריות מהממות שרובן מורכבות מבתי אירביאנבי, ולצידן עיירות אפורות ומדכאות שמספקות את העובדים שמתחזקים את כל המסעדות ואתרי התיירות של של כפרי האיירביאנבי. בנסיעה שלנו ביקרנו גם באלו וגם באלו, ובהחלט שאפשר היה לראות את ההבדל התהומי בינהן.
כמו שציינתי בפוסט הקודם, התוכנית שלנו היתה לחצות את הביקור שלנו לשניים. בחלק הראשון תכננו לבקר בחלק הדרומי של קורנוול, ולקבוע את העיירה פלמאות’ כמרכז שלנו, התוכנית שלנו הייתה לבקר ביום הראשון בטירת פנדניס ששוכנת בעיירה. הנסיעה מהבית שלנו כולל עצירות קפה וחטיפים הייתה ארבע וחצי שעות, והיא נערכה כמעט כולה בגשם שוטף.
כשמתקרבים לפלמאות’ מתחילים להרגיש את הייחוד של הטופוגרפיה של האיזור. השם של העיירה (כמו הרבה מאוד ערים ועיירות דומות באנגליה) מורכב משתי מילים פל ו-מאות’ כלומר שהעיירה נמצאת בדלתא של נהר פל והתעלה האנגלית. וכמו שאתם יכולים לנחש, לעיניים ישראליות, הרוחב של הדלתא העצומה הזו, בתוספת ההרים בצד השני של הפתח, והנהר עצמו, מייצרים תפאורה יוצאת דופן ויוצאת מהכלל. פלמאות’ היא בהחלט אחת מאותן עיירות אירביאנבי. יש בה כמובן גם תושבים מקומיים, אבל כל האיזור שצמוד לנהר, שהוא ערב רב של מסעדות, בתי קפה, חנויות תיירים ורציפים שמהם יוצאות סירות סיור שונות מורכב כעת בעיקר מדירות אירביאנבי.
ביום הראשון למסע שלנו חצינו את העיר ועלינו מעליה למקום שבו שוכנת טירת פנדניס, אחת הטירות “שאינן טירות” שנכנסו לאתר שלנו. הטירה הזו הוקמה בימיו של הנרי השמיני, שבע שנים אחרי שהוא התחיל את פרוייקט הברקסיט שלו מרומא בשנות השלושים של המאה ה- 16. ספינת קרב תקפה ספינת סוחר בסמוך לנמל בפלמאות’ וגרמה להנרי לחשוש שאולי רומא תגיב לפירוק המנזרים שלו בפלישה. הנרי החליט לראשונה בתולדות ההיסטוריה האנגלית לפתוח בפרוייקט ביצור של חופי דרום אנגליה שבמסגרתו הוא הקים זן חדש של מבצרים שהיו למעשה מבצרי ארטילריה שנועדו ליירט ספינות פלישה. להנרי היו ארנקים מלאים בזכות הפירוק של הכנסייה ולכן הוא יכול היה להקים את מערך הארטילריה השני בגודלו בעולם.הדלתא של נהר הפאל זכתה לא בטירה אחת, אלא בשתיים, כיאות לחשיבות של הנמל עצמו. פנדניס הוקמה על צוק מעל הים בעוד שאחותה הקטנה (והיפה יותר) סנט מאווס, נבנתה בצד השני של המפרץ, כמעט בגובה פני הים.
מאחר ומדובר במבצר ארטילריה, ולא בטירה “אמיתית” פנדניס הייתה בעצם בסיס צבאי שמלבד כמה קצינים וחיילים מעולם לא חיו בו אנשים, ולכן אין לה מבנה טירתי, אבל יש לה בהחלט את אחד מהמיקומים הכי מעלפים. למרבה הצער המבול הוסיף לרדת, ולמרות שבהחלט ניסיתי לחקור את הטירה היה ממש קשה לעבור בין המבנים שלה, מאחר ובנוסף לגשם הופיעה לה גם רוח קפואה. המיקום הגבוה של פנדניס גרם לכך שהיא הוסיפה להיות אתר רלוונטי בכל ההיסטוריה הצבאית הבריטית מהנרי השמיני ועד מלחמת העולם השנייה. בכל פעם שעלה חשש לפלישה (כמו בתקופת הארמדה הספרדית, מלחמות נפוליאון ומלחמות העולם) הטירה עברה שידרוג והתאמה לארטילריה מודרנית יותר, כך שהיום בביקור בטירה אפשר ללמוד על עולם הארטילירה ב- 500 שנים האחרונות. בפועל, שום פלישה לא התבצעה לאנגליה מאז הנרי השמיני. הניסיון הכי משמעותי היה בארמדה הספרדית, והיא נעצרה הרבה לפני החוף, כך שבמידה מסויימת אפשר להגדיר את כל הפרוייקט של הנרי כפיל לבן (שזה ממש מתאים למלך שהיה קצת פיל בעצמו לקראת הסוף).
האקשן היחיד שהטירה הזו ראתה היה בתקופת מלחמת האזרחים האנגלית במאה ה-17. טירת פנדניס נשלטה על ידי הכוחות הנאמנים למלך, והייתה טירה משמעותית מאוד כי היא הייתה אחד הבסיסים הימיים היחידים שנותרו למלך. המלכה הנרייטה מריה, אישתו של צ’רלס, שהתה בטירה בתקופת המלחמה, ואפילו ילדה בה את ילדם המשותף האחרון של השניים, ממש לפני שעלתה מנמל פלמאות’ על אונייה שלקחה אותה לצרפת.
בנוסף לטירה, הציעה האניגליש הריטאג’ שמנהלת אותה תערוכה מעולה של רובים מתקופת הטיודור. התערוכה נוהלה על ידי שני היסטוריונים חובבי נשק ולבושים בבגדים טיודוריאנים מסורתיים. למרבה המזל הצלחתי לתפוס אותם לשיחה בין הדגמת רובה אחד למשנהו, וככה למדתי את סיפור שודדי הים של הטירה (או יותר נכון של שודדת הים מטירת פנדניס). באופן פרדוכסלי אחת מהמשימות הכי חשובות של הטירה הייתה להילחם בשודדי הים שארבו לספינות בכניסה וביציאה מנמל פלמאות’, ולכן זה היה טיפה מוזר שהמשפחה הראשונה שפיקדה על הטירה (במשך 4 דורות) הייתה משפחה של שודדי ים?
טירת פנדניס הפגישה אותי לראשונה עם סיטואציה מסוג חדש. מה עושים כשמגיעים לטירה כל כך רחוקה כשמזג האוויר לא מאפשר לך באמת לבקר בה כמו שצריך? לצערי התשובה היא שהביקור בטירה פשוט הופך להיות חלקי. אחד האלמנטים הכי מדהימים בטירה הוא העובדה שהיא יושבת על צוק בדלתא של הנהר, ושהנוף שנשקף ממנה של הנהר ושל התעלה האנגלית אמור להיות מהמם (כשאין רוח וגשם). אני לא יודע האם אני אי פעם אחזור לטירה הזו, אז יכול להיות שאני אאלץ להישאר עם טעם של החמצה (בנסיעות הבאות כבר חשבנו על פיתרון והכנו לעצמנו אחוזה אלטרנטיבית לבקר בה במידה ויהיה גשם, וזה באמת מה שקרה לנו בנסיעה הבאה לצפון ווילס).
כשסיימנו את הביקור שלנו בטירה השעה הייתה כבר חמש, הגשם לא הראה שום סימן שהוא עומד להיחלש, ונאלצננו להודות שלא נצליח לזכות בכמה דקות של חסד. הגיע הזמן לבקר בדירת האירביאנבי הראשונה שלנו. רישמית הדירה שלנו היתה צריכה להיות דירה עם שני חדרי שינה בפלמאות’, אבל כשהתחלנו לנסוע אליה גילינו שהדירה בעצם שוכנת מחוץ לפלמאות’ בשכונה שהיא כולה מתחם מודרני שמזכיר כמעט לחלוטין את האדריכלות של השכונה שלנו בקוטסוולדס, כולל הסופרמרקט הגדול בכניסה לשכונה, וכולל העובדה שכמו בכל שכונה מודרנית, חוץ מגן משחקים אין בה שום דבר שאפשר ללכת אליו ברגל. הדירה עצמה היתה חדשה לחלוטין ומרוהטת בצורה הכי נוחה שיש (ואני מודה שאחרי יום ארוך של נסיעות וביקור בטירה במבול שמחתי לנוח בדירה החמימה). האינטרנט היה מהיר, והטלוויזיה הציעה את נטפליקס. כשהסתכלנו מהחלון וראינו את הבתים בחוץ בהחלט יכולתי להרגיש בבית, אבל אני לא בטוח שזאת ההרגשה שחיפשתי…בטח לא בקורנוול…
אהבתם את הסיפור? למה שלא תשתפו אותו עם החברים שלכם? כפתורי השיתוף של פייסבוק וטוויטר נמצאים ממש מתחתיכם…
רוצים להמשיך לפוסט הבא על שודדת הים מטירת פנדניס? לחצו כאן
מחפשים עוד סיפורים היסטוריים בבלוג שלי? הנה כמה שכדאי לכם לקרוא:
ליידי דיאנה הראשונה: הנסיכה מווילס לא היתה דיאנה ספנס הראשונה שמצאה את עצמה בנישואים ללא אהבה…
רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון
רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן
