בתור ישראלי, המחשבה שאפשר לנסוע עם הרכב לחו”ל היא לא ניתפסת. למעשה, למרות שחייתי בשלוש מדינות שונות כולם היו סוג של אי. כיום אנחנו חיים במערב אנגליה, כמעט על גבול ווילס, ולכן בוקר אחד אחרי שחזרנו מחופשת הכריסטמס שלנו ראינו שהשמיים כחולים (מה שאומר שהרבה יותר קר) אז החלטנו לצאת ולגלות את הטירה הוולשית הראשונה שלנו.
אין כמובן גבול בין אנגליה ווילס, וכמובן ששתיהן חלק מבריטניה אך המעבר מורגש מיד כיוון שכל השלטים בבת אחת נכתבים בשתי שפות. הקירבה של הבית שלנו לווילס היתה אחת הסיבות שיכולנו לראות כל כך הרבה טירות בטווח נסיעה של שעה, מהכיבוש הנורמני ועד בעצם למאה ה- 15 כששושלת טיודור עלתה לשלטון האוכלוסייה הוולשית הייתה עוינת לאנגלים, ומרידות שונות פרצו, המרידה המשמעותית האחרונה היתה ב- 1401.
טירת רגלן שוכנת בסך הכל 45 דקות נסיעה מהבית שלי, היא טירה מאוד מיוחדת מבחינה היסטורית מאחר והיא נבנתה על ידי אציל וולשי, והיא גם אחת הטירות הימי ביניימיות האחרונות שנבנו באנגליה (. כשכתבתי על סודלי או על טירת לידס ציינתי שהן התחילו מבנים מבוצרים שעברו בהדרגה להיות ארמונות. רגלן מלכתחילה הייתה חצי טירה חצי ארמון. קצת קשה להבין את הקונספט הזה בזמננו. כשאנחנו מסתכלים על טירה הרוסה (ולא משנה כמה שלמה היא) היא תמיד מרגישה לנו כמו מבצר יותר מאשר כמו ארמון (בעיקר כי אנחנו לא כל כך חיינו בימי הביניים). בדיוק לשם כך הגופים שמנהלים טירות צריכים לעזור למבקרים שלהם לדמיין את הטירות בתקופת הזוהר שלהם בכל דרך אפשרית. מתנדב בטירה אחרת נתן לי פעם דרך לקבוע האם מבנה מסויים הוא מבצר או ארמון. לפי השיטה שלו צריך להסתכל על חלונות הטירה. אם ניתן לבעוט דרכם כדורגל זה אומר שזה ארמון, אם הם צרים מדי זה אומר שזה מבצר. טירת רגלן הייתה בהחלט ארמון, ובימי הזוהר שלה היא התפרסמה בכך שהיו בה מאה חדרים ומאה ארובות.
טירת רגלן מנוהלת על ידי CADW שזה ארגון שמסונף לממשלה הוולשית ותפקידו לדאוג למקומות ההיסטוריים. זו הייתה הפעם הראשונה שביקרנו בה טירה שנוהלה תחת אירגון זה, וההתחלה שלנו לא הייתה טובה כי רגלן היא טירה מהממת מבחוץ ומשעממת מבפנים. אין בה סיורים מודרכים, יש כמה שלטים וזהו, זו טענה שהעליתי גם בטירת קורף, בעיקר כי ראיתי שאפשר גם אחרת בטירת בודיאם (ובהרבה טירות אחרות שביקרתי בהן בהמשך).
לטירת רגלן אין אולי היסטוריה שנמתחת אחורה עד ימי הנורמנים, היא הוקמה במאה ה- 15 על ידי אציל בשם וויליאם אפ תומס. לוולשים לא היו שמות משפחה, והמילה אפ משמעותה הבן של… מתישהו הוולשים התחילו לתת לעצמם שמות משפחה על מנת להשתלב באליטה האנגלית, אחד מהם נקרא אוון אפ טיודור, והוא שינה את שמו לאוון טיודור. השם הזה בוודאי נשמע לכם מוכר ולנכד שלו הנרי טיודור, יש קשר מאוד חזק לטירה הזו.
כאשר מלחמות השושנים התחילו בנו של וויליאם אפ תומס היה אדון הטירה, הוא אימץ את שם המשפחה הרברט ותמך מיד בבית יורק. באחד הקרבות הראשונים במלחמה צר הרברט על טירת פמברוק. בטירה הזו התגורר האציל הוולשי הכי חשוב של בית לנקסטר, ג’ספר טיודור, באותה טירה גם התגוררה אלמנתו של אחיו אדמונד מרגרט ביופורד ובנה הקטן בן ה-5 הנרי. כשהיה ברור לג’ספר שהוא עומד להפסיד את הטירה שלו הוא נמלט והשאיר את הנרי מאחור. תומס הרברט שבה את הילד, ולקח אותו איתו בחזרה לטירת רגלן שם הוא גדל במעמד מוזר של ספק שבוי, ספק אורח מסוג מוזר שהוא. חשוב להסביר שלהנרי טיודור היתה זיקה מאוד חלשה למלוכה, היא הגיעה דרך אימא שלו שהייתה מסונפת לבית לנקסטר. כשהנרי נולד לא היה שום סיכוי בעולם שהוא יהפוך להיות מלך, אבל ככל שמלחמות השושנים גבו יותר ויותר ראשים כרותים משני הצדדים, הלך הנרי והתקרב לראש התור.
מאוד היה לי קשה לחשוב על ילד בן 5, שמגיע למקום כזה לבדו, איך הוא גדל? איך הוא מבין את המציאות? אני חושב שזו עוד דוגמא מצויינת לכך שאין לנו שום כלים אמיתיים להבין כיצד אנשים חשבו באותה תקופה.
לורד הרברט התנהג להנרי טיודור מאוד יפה, ובשלב מסויים אפילו הוא הבין שהנרי כבר מתחיל להתקרב לכתר כי הוא חשב לשדך לו את ביתו. כשבית לנקסטר עשה קאמבק, ג’ספר חזר ולקח איתו את הנרי. כמה שנים מאוחר יותר כשהנרי התכונן לקרב מול ריצ’רד השלישי, הבן של לורד הרברט שאיתו הנרי גדל, הצטרף ולחם לצידו )מה קרה ללורד הרברט? אתם זוכרים מה קורה לאצילים במלחמות השושנים כשהצד שלהם מפסיד?)
במהלך המאה ה-16 הטירה עברה דרך נישואין למשפחת סומרסט שהפכו אותה לארמון מרהיב עם גנים ובריכות. באחת מאותן בריכות אפילו הותקנה וורסיה מוקדמת של משאבה. פעם אחת כשבעל האחוזה שמע גנבים שמתקרבים לבית שלו הוא הפעיל את המשאבה. הרעש הניס אותם בלי שום בעיה (כנראה שזו היתה גם האזעקה הראשונה).
בתחילת מלחמת האזרחים בעל הטירה תמך במלוא מאודו במלך צ’רלס הראשון שבתמורה שידרג את תואר האצולה שלו למרקיז. לטירת רגלן היה גם תפקיד מעניין לקראת סוף המלחמה. המלך צ’רלס כבר ידע שהפרלמנט ניצח, אבל הוא פשוט נע ונד בין טירות של תומכיו. טירת רגלן הייתה המקום האחרון שבו המלך שהה לאורך תקופה ארוכה לפני שיצא למסע לכיוון סקוטלנד שבה הוא נשבה על ידי הסקוטים ונמכר לכוחות הפרלמנט. שנים רבות אחרי המלחמה עדיין הסתובבו סיפורים על המלך שבילה ימים שלמים במשחק כדורת דשא במגרש המרהיב שהמרקיז בנה ליד תעלת המגן של הטירה. בכל הזמן שהמלך שהה בטירה, המרקיז עצמו היה עסוק בלהעביר כמה שיותר חפצי אומנות מהטירה לאחוזות אחרות שהיו ברשותו ואף לקרובי משפחה שתמכו בפרלמנט.
טירת רגלן הייתה אחד המעוזים האחרונים של הכוחות המלוכניים, אבל בפועל הכיבוש שלה היה קל ומהיר בזכות כלי נשק מהפכני “מג הרועמת” תותח בעל קוטר עצום שקולנל בצבא הפרלמנט פיתח על מנת להביס את טירת גודריף הסמוכה. מג אכן עמדה במשימה ופרצה את חומות גודריך. המגינים של רגלן ששמעו על כלי הנשק החדיש, לא המתינו הרבה והם נכנעו לכוחות הפרלמנט (סביר להניח שכוחות הפרלמנט אכן הביאו את מג הרועמת למצור על רגלן, למרות שאין תיעוד לנושא).
אחרי מלחמת האזרחים, כמו תמיד, הורה הפרלמנט להרוס את יכולות ההגנה של טירת רגלן, וצחוק הגורל היה שמי שהוטלה עליו המשימה היה אחד מהצאצאים של המשפחה המקורית שהקימה את הטירה. הוא לא עשה עבודה כל כך רצינית, אבל תושבים הכפרים הסמוכים עשו עבודת בזיזה הרבה יותר טובה. בנוסף משפחת סומרסט החליטה לא רק שלא להשקיע בבניית הטירה מחדש, היא אפילו השתמשה בהרבה חומרים מתוך הטירה על מנת לשפץ ולהרחיב את הבתים האחרים שלה, מה שעוד יותר זירז את הפיכתה של הטירה לחורבה.
מה שאני אוהב מאוד בטירת רגלן הוא שהיא יושבת ממש על הכביש הראשי, אז ניתן לראות אותה תוך כדי נסיעה, ואפשר למצוא מקום בטוח לעמוד ולצלם אותה (כמו שכבר אמרתי אין יותר מדי סיבות להיכנס פנימה כי היא לא מנוהלת היטב). אם אתם איכשהו כן מזדמנים לאיזור (אולי אני אצליח לקדם את תופעת הקוסט טו קוסט של ארצות הברית לאנגליה), אז ההמלצה שלי מעבר לצילומים בחוץ היא דווקא לבקר בטירת גודריך הסמוכה. מבחוץ גודריך פחות מעניינת, אבל הביקור בה יותר עשיר, הנוף שסביב לה יפה יותר, והכפר שהיא בנוייה לצידו קצת יותר מפונפן.
בפוסט הבא אנחנו מבקרים באחוזת קרום, הבית של האישה היפה ביותר באירלנד… לחצו כאן לקריאה
רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון
רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן
