אנחנו עומדים בקרוב להתחיל את שתי נסיעות הטירות האחרונות שנותרו לנו ברודפי הטירות, ומאחר ועד הקיץ אנחנו לא עומדים לראות טירות חדשות, אני חושב שאפשר לעשות כמה פוסטים של “המיטב”, אז אם הצטרפתם לבלוג שלנו בשנה האחרונה, או שפשוט אתם לא זוכרים את כל הסיפורים, אז הנה הפוסטים עבורכם. הפעם ניסיתי לרכז את מערכות היחסים הכי מוזרות שנתקלנו בהם במהלך הסיפורים שלנו.
הרוזנת מהקוטג’
הסיפור הראשון שלנו הוא בעצם החלק השני של סיפורו של הנרי ססיל מי שיהיה המרקיז הראשון מאקזטר, ויצור אנושי די דוחה. אחרי שהנרי התחתן בפעם הראשונה עם היורשת העשירה אמה וורנון והצליח לגמור לה את הכסף וכמעט גם את החיים (עד שהיא פגשה בעוזר של הכומר שהצליח להעיר אותה לתחייה), הוא היא משועמם ועני להחריד. הנרי היה צריך לחכות שדוד שלו ימות ואז הוא יירש את התואר המשפחתי ואת אחוזת בורלי המדהימה (שהביאה איתה כמובן הכנסה שנתית שמנמנה).
בשנת 1789 כשהוא בן 36 החליט הנרי ססיל לרדת למחתרת ולברוח מהנושים שלו. הוא עבר לכפר קטנטן בשם גרייט בולאס, בחבל שרופשייר ולקח חדר בבית המרזח המקומי. הוא הציג את עצמו בתור צייר בשם ג’ון ג’ונס. במאה ה-18 התושבים הכפריים של אנגליה היו מאוד חשדנים בכל מה שקשור לזרים, ובדרך כלל הם נטו לקטלג אותם כשודדי דרכים, אבל ג’ון ג’ונס היה אחר, ועד מהירה הוא התחבב על כל תושבי הכפר, בעיקר בזכות העובדה שהוא היה נגן כינור מצויין שהרקיד את כל מי שהגיעו לבית המרזח בערבי החורף.
כנראה שהנרי ססיל נהנה מחיי הכפר שכן הוא חזר לאחוזת בורלי והצליח להשיג מהדוד שלו סכום כסף שאיתו הוא קנה שטח אדמה בכפר שעליו הוא תכנן לבנות לעצמו קוטג’, בזמן שהקוטג’ היה בבנייה הוא שכר לעצמו חדר בבית בכפר שהיה שייך לאיכר מקומי בשם היגינס, הבת של אותו איכר הייתה הנערה היפה ביותר בכפר, קראו לה שרה והיא הייתה בת 16 בלבד.
שנה מאוחר יותר ג’ון ג’ונס התחתן עם שרה שהייתה צעירה ממנו בעשרים שנים, רק שהייתה בעיה אחת, הוא עדיין היה נשוי לאישתו הראשונה. למרבה המזל, הדוד שלו שהיה בבית הלורדים הצליח לארגן לססיל גירושים רטרואקטיביים. וב-1791 נולד לשרה וג’ון ג’ונס הבן הבכור.
בשנת 1794 הדוד של הנרי נפטר, והנרי ירש את התואר, האחוזה והכסף. אתם יכולים לדמיין את השיחה שהייתה לו עם שרה, כשהוא פתאום הודיע לה שהיא בעצם לא נשואה לצייר מובטל אלא לרוזן, ובעצם, ששרה היגינס בת ה-20 שנולדה וחיה את כל חייה בקוטג’ קטן בכפר על גבול ווילס אמורה עכשיו לעבור לאחוזה ענקית, לזכות בתואר רוזנת, ולהתחיל לבלות את שארית חייה באירוח של גבירות מהמעמד הגבוה?
שרה לא הצליחה להתמודד עם המעמד החדש שלה, אפילו המשרתים באחוזת בורלי בזו לה בסתר וקראו לה הרוזנת מהקוטג’, וכמו שאתם יכולים לשער, גם נשות החברה הגבוהה לא ממש נתנו לה להרגיש בנוח בינן. שרה המסכנה באמת שלא תכננה שהחיים יקחו אותה לאן שהם לקחו אותה, אך בכל מקרה הקושי הזה לא נמשך זמן רב, היא נפטרה במהלך לידת בנם השלישי ארבע שנים לאחר שזכתה בתואר הרוזנת.
המרקיז מאנגלסי וגיסתו של וולינגטון
קרב ווטרלו היה הקרב שהכריע את גורלו של נפוליאון ושלח אותו לגלות. אם אתם חובבי היסטוריה, אתם בוודאי יודעים שהמפקד של צבא הקואליציה שנלחמה בצרפתים היה ארתור ווסלי, הדוכס מוולינגטון, אבל האם אם יודעים מי היה הסגן שלו?
הנרי היה הסגן של ווטרלו ומי שפיקד על הפרשים בו. במהלך אותו יום קרב הוא נאלץ להחליף לא פחות משמונה סוסים אחרי שהצרפתים ירו בסוסים שלו פעם אחרי פעם. ברגעים האחרונים של הקרב כשהוא לקח הפסקה וצפה באקשן ליד וולינגטון כשהוא רכוב על סוסו, אחד הפגזים הצרפתים האחרונים פגע לידו וריסק את רגלו. הדיאלוג בינו ובין וולינגטון נחשב לאחד המפורסמים בהיסטוריה הצבאית ובתרגום מאנגלית הוא נשמע בערך כך:
פאג’ט: “חי אלוהים, אני חושב שאיבדתי את הרגל שלי”
וולינגטון הביט בו וענה: “חי אלוהים, אני חושב שאתה צודק”
אם אתם חושבים שהקרירות בין השניים מקורה רק באופי האנגלי (ועוד הצבאי) המתנשא, אז כדאי שתדעו שוולינגטון ממש לא אהב את הרוזן מאוקסברידג’ וכשנודע לו שהוא עומד להיות הסגן שלו, הוא ממש נלחם בהחלטה ורק כאשר ג’ורג’ הרביעי הכריח אותו הוא נאלץ לקבל אותה. הסיבה לסירוב שלו לא הייתה קשורה במקצועיות של פאג’ט שהיה פרש מעולה, אלא בעובדה שכמה שנים קודם לכן הרוזן ברח עם גיסתו של וולינגטון…
הרומן המוזר בין הנרי ושרלוט החל שש שנים לפני ווטרלו ב- 1809. הנרי “נידלק” על שרלוט והחל לחזר אחריה בהתלהבות. לא הפריעה לו העובדה שהוא היה נשוי ואב לשמונה, ולא הטרידה אותו העובדה שהיא היתה נשואה ואם לארבעה. בתחילה שרלוט לא שיתפה פעולה, ואפילו ביקשה מבעלה שלא ייאפשר להנרי להיות לידה באירועים חברתיים, אבל כנראה שהעקשנות שלו עשתה את שלה כיון שהרומן בין השניים כן שיגשג. כבר כתבתי הרבה על כך שנישואים באותם ימים היו שונים מאוד מאלו של היום ולכן השניים היו יכולים להמשיך ולנהל את הרומן שלהם באין מפריע, וגם העובדה ששרלוט נכנסה להריון הנרי לא הייתה אמורה להפריע לשניים, אחרי הכל חצי מהאצולה האנגלית בוודאי הייתה ממזרה ידועה או לא ידועה, אבל משום מה סתם להיות מעורבים ברומן לא הספיק להם, והםהחליטו לעזוב את בני זוגם ולחיות ביחד כזוג.
אחיה של שרלוט כל כך הזדעזע מהפרשה שהוא הזמין את הנרי לדו קרב ליישב את כבוד המשפחה. האח לא היה איש צבא, והנרי נתן לו לירות ראשון. הוא החמיץ, עכשיו היה תורו של הנרי לירות “בגיסו” והוא לא היה אמור להחמיץ, אבל הוא בטח הניח שעדיף לא להסתבך עם המשפחה החדשה שלו והוא בחר לירות באוויר. זה לא הפריע לבעלה של שרלוט לתבוע את הנרי פאג’ט על גניבה (נשים הרי היו שייכות לבעלים שלהן באותה תקופה) בשדה המשפטי לא היה לפאג’ט סיכוי והוא נאלץ לשלם לבעל שיבעה מליון שקלים בכסף של היום.
בתום המשפט שרלוט קיבלה את הגירושים שלה. הנרי ושרלוט נסעו לסקוטלנד ושם הם פגשו את אישתו של הנרי שכבר היה לה בן זוג חדש הדוכס מארגייל. מיד אחרי הגירושים נערכו במקום שני טקסי נישואין ולפי הרכילות התקופתית שני הזוגות אפילו בילו את ירח הדבש במשותף (למרות שקשה לי להאמין בזה).
כמו שאתם מבינים, לוולינגטון היו כל הסיבות לכעוס על פאג’ט, וכשלבסוף הוא נאלץ לקבל אותו כסגן הוא אמר לשאר הקצינים “לרוזן מאוקסברידג’ יש נטייה לברוח עם כל דבר שזז, אני אצטרך לשמור על עצמי טוב שהוא לא יברח איתי”.
ליידי די וגילוי העריות
קראו לה דיאנה ספנסר, היא התחתנה עם גבר מבוגר ממנה בנישואים ללא אהבה וילדה לו שני בנים לפני שהם התגרשו. נשמע לכם מוכר? מדהים איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה, במיוחד שכאמור מדובר על קרובות משפחה.
אם להיות כנים, במקרה של ליידי דיאנה הראשונה שני בני הזוג התנהגו כמו בני אצולה שגרתיים וניהלו אינספור רומנים, למעשה לדיאנה נולדו לא פחות משלושה ילדים נוספים מהמאהב שלה בזמן שהייתה עוד נשואה לפרדריק, ויומיים אחרי הגירושים שלהם ב- 1768 היא כבר הייתה נשואה לטופהאם ביוקלרק שהיה צאצא של המלך צ’רלס השני, שעמו היא כבר הספיקה להוליד כאמור שלושה ילדים (והוסיפה עוד אחד אחר כך).
כאן גם הסיפור ממשיך להסתבך, כי, ג’ורג’, הבן הבכור של דיאנה מהנישואים הראשונים שלה לפרדריק (מי שעתיד להיות הוויקונט השלישי) השתעמם ב- 1788 מנישואיו שכבר כללו הבאה של שלושה ילדים והוא פצח ברומן סוער עם לא פחות מאשר ביתה הבכורה של דיאנה מבן זוגה השני. אני בטוח שדיאנה לא אהבה לראות את הילדים שלה מנהלים רומן, אבל היא כנראה באמת לא ראתה כי הם נמלטו ליבשת. הסיפור התחיל להתפרסם והפך להיות סקנדל לאומי שנה מאוחר יותר כשהוא הופיע על השער של עיתון הטיימס.
שני האחים חיו באירופה תחת שם בדוי והולידו עוד 4 ילדים, לפני שב- 1797 ג’ורג’ השתעמם מאחותו והחליט שהוא זקוק לריגושים חדשים, אז הפיתרון הכי הגיוני מבחינתו היה לברוח לאמריקה ושם…להתחתן פעם נוספת, מה שהופך אותו כמובן לפושע וביגמיסט, כיון שבכל הזמן הזה הוא עוד היה נשוי לאישתו המקורית, שרלוט. רק כשהיא נפטרה ב- 1803 ג’ורג’ “יצא מהארון” והתוודה בפני אישתו החדשה על ההיסטוריה שלו, ומשום מה היא סלחה לו והם התחתנו בשנית באופן רישמי וחזרו לאנגליה לתבוע את התואר שלו ואת כל מה שהתלווה אליו…
בשבוע הבא נמשיך ברשימת מערכות היחסים הכי מוזרות שנתקלנו בהן, בין השאר נספר לכם על אדם שהתאהב באישתו ממבט ראשון (אחרי שהם כבר היו נשואים), על שני נסיכים שיצאו להתחתן עם שתי נסיכות, ועל אחות של נשיא ארצות הברית שכמעט והפכה להיות דוכסית. יש למה לחכות.
