בשבוע שעבר אמרתי לכם שבשנה האחרונה הבנתי שאחת המטרות שלי בבלוג הזה היא לפתח בכם את החשק לעזוב את גבולותיה החמימים של לונדון על מנת לגלות את האטרקציות המדהימות שממלאות את האי הבריטי. יורק, מי שנחשבה לבירה הצפונית של אנגליה היא בהחלט יעד מעולה לחופשה כזו, במיוחד שממש לא רחוק ממנה שוכנת אחת הטירות הכי מדהימות שביקרנו בהן (ובוודאי אחת היפות שבהן) – טירת הווארד.

טוב, זאת לא באמת טירה, זאת אחוזה, אבל מאחר והיא נבנתה באותו מקום שפעם שכנה בו טירה ימי ביניימית בשם הלא פשוט Henderskelfe , ומכיון שהיא נבנתה עבור משפחת הווארד, אז הם החליטו שזו סיבה מספיק חשובה לקרוא לאחוזה החדשה שלהם טירה. אם השם משפחת הווארד מזכיר לכם משהו, אז קבלו חמש נקודות. פגשנו כבר את המשפחה הזו כשביקרנו בטירה של “הענף הבכיר של המשפחה” טירת ארונדל שמחזיקים בתואר הדוכסות של נורפולק כבר יותר מחמש מאות שנים (מאז קרב בוסוורת שהעלה את שושלת טיודור לשלטון). משפחת הווארד היא גם המשפחה הלא מלכותית שהצליחה להשתחל הכי הרבה פעמים לכס המלכות. בעצם אלו היו רק פעמיים ושתיהן הסתיימו ממש רע, כיון שמדובר בשתי המלכות היחידות שהוצאו להורג באנגליה: אן בולין, וקתרין הווארד.

אז איך קשורה טירת הווארד למשפחת הווארד ולטירת ארונדל? ובכן אם תקראו את הסיפור שלי על הדוכס שאהב להתחתן, תבינו הכל. הקשר החל בתקופת ימיו של תומס הווארד, הדוכס הרביעי מנורפולק, או כמו שאני אוהב לקרוא לו, הדוכס המתחתן. תומס הצליח להפוך להיות האיש העשיר ביותר באנגליה בזכות הנדוניות והירושות שהביאו לו שלושת נשותיו. את טירת ארונדל הוא השיג “בזכות” נישואיו הראשונים, וכשהוא התחתן עם אישתו השלישית אליזבת דאקר, שהייתה אלמנה עשירה במיוחד, הוא גילה שהצוואה של בעלה (הברון דאקר) כבר חילקה חלק נכבד מהשטחים שלה בין שלושת בנותיהם. הדוכס לא התייאש, ועל מנת להשתלט גם על השטחים האלו הוא חיתן שלושה מבניו עם שלושת הבנות של אליזבת וכך הגיעה האחוזה שבה שוכנת טירת הווארד היום לרשות המשפחה.

כאמור, טירת הווארד לא הייתה ביתם של הענף הבכיר של המשפחה, אלא של ענף זוטר יותר שזכה לתואר הרוזנות של קרלייל. התואר הזה ממשיך להתקיים עד היום, אבל הרוזן ה-13 דווקא מתגורר בחבל ארץ אחר (שקרוב יותר לעיר קרלייל), ובטירה הזו מתגוררים נציגים אחרים של המשפחה שאין להם תואר (אוי ואבוי).

אם הייתי מתחיל את הבלוג הזה לפני 40 שנים, לא הייתי צריך לפרשן לכם עד כמה הטירה הזו חשובה ופופולרית, הסידרה Bridshead Revisited שהייתה להיט עולמי וצולמה כולה בטירה הזו הייתה עושה עבורי את העבודה (אולי אתם זוכרים את הסרט שצולם בעקבותיה ב- 2008). אבל, גם מבלי להכיר את הסידרה הזו, הסיפור של טירת הווארד הוא יוצא דופן ומעורר השראה מכמה בחינות.

ההיסטוריה של הטירה הזו מתחילה עם הרוזן השלישי מקרלייל שמונה בשנת 1701 על ידי המלך וויליאם השלישי לתפקיד שמקביל היום לראש הממשלה של בריטניה. הרוזן השלישי שהיה פוליטיקאי בכיר בחצר המלכות החליט כבר ב- 1699 שהוא צריך לבנות אחוזה שתהיה כה מרשימה ומדהימה עד שלמלך וויליאם לא תהיה כל ברירה והוא יהיה חייב לבוא לבקר אותה. למרבה הצער של הרוזן, המלך וויליאם נפטר בפתאומיות בשנת 1702 ומחליפתו, המלכה אן, ששנאה אותו החליפה את כל הממשלה, וסיימה בכך את הקריירה של הרוזן (סיפור שחוזר על עצמו גם באחוזת דירהאם שנבנתה במטרה למשוך את וויליאם לביקור).

אז איך מצליחים לבנות אחוזה כל כך מרשימה עד שהמלך יהיה חייב לראות אותה? ובכן… פונים למחזאי עם היסטוריה של מרגל ושוכרים אותו בתור ארכיטקט ראשי.

זה אולי נשמע לכם כמו בדיחה עצובה (במיוחד אם למדתם ארכיטקטורה שש שנים ואז עוד עשיתם התמחות של שנתיים), אבל מסתבר שבמאה ה- 17 היו קיצורי דרך… ג’ון וונברו בהחלט עשה קיצור דרך משמעותי. הוא לא למד את המקצוע מעולם, ולא תכנן שום בית. הוא היה מחזאי, והניסיון היחיד שלו עם טירות היה בתקופה שבה הוא היה כלוא בשורה של טירות בצרפת לאחר שהוא נחשד בריגול לטובת מי שיהיה המלך וויליאם השלישי. אחת מהטירות שבהן הוא היה כלוא היתה לא פחות מהבסטיליה…

אחרי שהתארגן מבצע חילוף שבויים, וונבורו חזר ללונדון. הפוליטיקה האנגלית דאז הייתה מפוצלת בין הוויגים והטורים. שתי מפלגות שהשינאה בינהן היתה כה גדולה שהיו להם בתי קפה, מועדוני תרבות ואפילו עיתונים נפרדים. וונבורו היה חבר במועדון הקיט קט שהיה מזוהה עם הוויגים ששלטו בממשלה באותו הזמן. ערב אחד הוא שמע שיחה בין הרוזן השלישי וכמה חברים נוספים על כך שהרוזן רוצה לבנות לעצמו בית חדש. וונבורו התפרץ לשיחה והציע את עצמו לתפקיד הארכיטקט הראשי. לשאלה האם יש לו ניסיון רלוונטי הוא השיב שלא, אבל יש לו הרבה רעיונות. זה אולי נשמע טיפשי, אבל זה הספיק לרוזן על מנת לשכור אותו.

וונבורו לא היה תמים, הוא ידע שהוא יצטרך טיפה עזרה והוא שכר בתור עוזר את ניקולס הוקמור שהיה אחד מהארכיטקטים הכי ידועים באנגליה. למרות זאת, התוכנית השאפתנית שלו (שנראית מרשימה מאוד גם היום) גרמה לכך ש- 26 שנים אחרי, ותקציב של יותר מעשרה מליון פאונד בערכים של היום, רק חצי מהבית היה גמור. הבלגאן הזה לא הפריע לחבר אחר במועדון הקיט קט דוכס בשם ג’ון צ’צרצ’יל לשכור את וונבורו לבנות עבורו עוד איזה פרוייקט קטן שמוכר בשם ארמון בלנהיים) למעשה, לקח לבני משפחת הווארק יותר מ- 100 שנים לסיים את הטירה, ורק בימיו של הרוזן השביעי ב- 1811 היא הייתה גמורה.

מאחר וונבורו כבר לא היה בחיים, המשפחה שכרה ארכיטקטים אחרים להשלים את המשימה, ואחד מהם, סר תומס רובינסון,אפילו הציע להרוס את כל מה שוונבורו בנה עד כה ולבנות את האחוזה מחדש. המשפחה סירבה והוא נאלץ לנסות להשלים את הבנייה על ידי הוספה של אגף שלם שלא נבנה בסגנון הבארוק של וונבורו אלא בסגנון הפלדיאן החדש שהפך פופולרי בזכות “הרוזן הארכיטקט”. זאת הסיבה שטירת הווארד היא לא מבנה סימטרי…

קצת קשה להאמין, אבל טירת הווארד לא הייתה אמורה לשרוד עד ימינו. ההון הדרוש לתחזק מבנים עצומים כאלו התדלדל במאה ה-20 ומשפחות רבות נאלצו לוותר על הבתים שלהם שהפכו לא ראויים למגורים. המקרה של טירת הווארד היה אפילו נורא יותר כיון שבמהלך מלחמת העולם השנייה בנובמבר 1940 פרצה שריפה שפגעה קשות באולם המרכזי עם הכיפה המפורסמת שלו וכן באגף המזרחי של הטירה. בזמן שהשריפה פרצה כל היורשים הפוטנציאליים של הטירה לחמו בחזיתות השונות של המלחמה. לטירה מונה חבר נאמנים שהחליט שאין כל טעם לנסות להציל את הטירה, והם תכננו למכור את כל תכולתה ולהרוס אותה. למרבה המזל (שלנו) אחד מבני המשפחה, ג’ורג’ הווארד, הצליח לשרוד את המלחמה, והוא חזר משבי בבורמה על מנת לעצור את המכירה הפומבית.

ג’ורג’ הווארד החליט להילחם למען הטירה המשפחתית ולשקם את נזקי השריפה. לשם כך הוא פתח אותה לציבור כבר בשנת 1952. באופן מפתיע, דווקא השריפה הזו יצרה הזדמנות עבור הטירה. ב-1980 כשחברת ההפקות גרנדה חיפשה בית אחוזה לצלם בו את הסידרה החדשה שלה, היא הייתה זקוקה לבית שיהיו בו חדרים גדולים ריקים על מנת שיוכלו לבנות בתוכם את התפאורה הנדרשת. טירת הווארד הייתה המועמדת המושלמת כיון שהחדרים ששוקמו היו ריקים מחפצים. ועל פי ההסכם עם חברת ההפקה התפאורה אפילו נשארה בהם לאחר הצילומים.

הפופולריות העצומה של הסידרה גרמה למעריציה לגדוש את טירת הווארד, ובזכות כך להזרים את ההון הנדרש להשלים את השיפוץ של הטירה, שיפוץ שמשאיר אותה גם היום מעוררת השתאות. קשה לראות את טירת הווארד ביום אחד, בעיקר נוכח הגנים המרשימים שלה שמלאים במבני “פוליז” מוזרים, המבנים האלו הם המורשת של אותו רוזן שלישי שבנה בגינה אטרקציות כמו אובליסק מיצרי ומקדש רומאי. מה שבטוח הוא שאם אתם מתכננים ביקור באחוזה, תיצפו בסידרה או בסרט Bridshead revisited לפני כן על מנת לעשות תאבון, ואז אני מבטיח לכם חוויה שלא תשכחו הרבה מאוד זמן (אני לא שכחתי…)

למעבר לפוסט הבא לחצו כאן

רוצים לגלות את עשרת הטירות שהכי שווה לבקר בהן באנגליה (רמז: אחת מהן נמצאת לא רחוק מיורק) לחצו כאן.

רוצים לגלות את הסיפורים ההיסטוריים הכי מדהימים שגילינו במסע רודפי הטירות שלנו? מהברונית שניהלה 27 רומנים מחוץ לנישואים ועד לרוזן שהקים מרפאת פוריות בלונדון של המאה ה-17? לחצו כאן 

רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון

מחפשים מידע על טירה ספציפית? היכנסו לאתר שלנו באנגלית 

 

1 comment

  1. I know this if off topic but I’m looking into starting my own blog and
    was curious what all is needed to get setup? I’m assuming having a blog like yours would cost a pretty penny?
    I’m not very web savvy so I’m not 100% sure. Any tips or advice would be greatly appreciated.
    Cheers

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

*