היום ייקבר הנסיך פיליפ בטירת ווינדזור בהלוויה “יחסית” צנועה עם 30 משתתפים ומצעד צבאי. מסתבר שהנסיך תכנן את ההלוויה שלו בפרוטרוט כבר למעלה מעשרים שנים, והיה מעורב בכל פרט ופרט באופן שבו היא תיערך. אפשר להיות ציני מאוד כשמתארים את חייו של הנסיך או את מערכת היחסים שלו עם המלכה אליזבת, אבל אי אפשר לזלזל במערכת יחסים של למעלה משבעים שנים, רובנו לא נגיע לזה ואני בטוח שהמלכה לא עוברת ימים קלים בלבד.
סיפורי אהבה מלכותיים במונרכיה או במעמד האצולה הבריטית הם עניין די נדיר, אחרי הכל במשך מאות שנים נישואים היו עניין פוליטי וכלכלי בקרב אלו שאיכלסו את הקבוצה החברתית הזו, ולכן כל המוסד הזה התנהל בצורה שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים כיום, כשלצד בן הזוג הרישמי התנהלו להם אינספור רומנים שונים ומשונים (לפחות מהצד של הבעל). זה הופך את היחסים בין המלך אדוארד הראשון ואישתו אלינור מקסטיליה ליחידים מסוגם. סיפור אהבה שאפשר להתחבר אליו (פיזית) גם היום.
אנחנו קופצים לימי הביניים, לאמצע המאה ה-18 כשבני הזוג נפגשים לראשונה. הכלה אלינור בת 10 בלבד, החתן אדוארד, בנו של המלך הכושל הנרי השלישי, והחתונה היא כמובן ברית פוליטית בין המלכים שעסקה בגורל חבל גסקוניה שבדרום צרפת. אתם מסוגלים בכלל לדמיין את הסיטואציה הזו? לשלוח ילד בן 10 שלעולם לא ישוב לראות את ההורים שלו? להגיע למדינה שאת השפה שלה הוא לא דובר? נכון שמדובר בימי הביניים שבה היו מעט מאוד אנשים שהחיים שלהם היו נוחים, אבל בתור אבא לילדה בת 12 אני עדיין מצטמרר רק מלחשוב על המסע והחתונה הזו.
ולמרות זאת, בין שני הילדים התפתח סיפור אהבה שנמשך יותר משלושים שנים, ואת התוצאה שלו, כאמור, אפשר לגלות עד היום. המלך אדוארד הראשון נחשב לאחד המלכים הלוחמים הכי מפורסמים של אנגליה. הרבה מאוד עמים לא יזכרו אותו בחיבה, כולל יהודי אנגליה שאותם הוא גירש מאנגליה הרבה לפני גירוש ספרד (אחת הטענות לגבי העובדה שלא הייתה אנטישמיות מודרנית באנגליה היא שהיהודים חזרו באופן רישמי לאנגליה בסוף המאה ה-17 ולכן ההתפתחות של האנטישמיות הקלאסית פשוט נקטעה בה). אדאורד היה המלך האנגלי שהיה אחראי לכיבושה של ווילס והטמעתה תחת השלטון האנגליה, והסקוטים ייזכרו אותו בכינוי “הפטיש של סקוטלנד”, אבל בפוסט הזה נזכור אותו בתור אדוארד המאוהב, כיון שהוא אחד משני המלכים היחידים בהיסטוריה האנגלית שלא היו להם פילגשים רשמיים, ולמעשה אנחנו אפילו לא יכולים למצוא עדות אחת לכך שהייתה לו איזושהי מאהבת מלבד אישתו, ומאחר ואנחנו עוסקים בתקופה שבה חצר המלוכה נדדה כל הזמן בין ארמונות ושדות קרב, אתם יכולים לומר שהייתה להם מערכת יחסים פוריה בתנועה כיון שבשלושים ושלוש שנות הנישואים שלהם אלינור הייתה בהריון לא פחות מ- 16 פעמים.
סיפור האהבה המלכותי הזה תירגם את עצמו גם לחיי היומיום של הממלכה. הרבה היסטוריונים מאמינים שאלינור הייתה המוח מאחרי הרבה מהפעולות הברוטליות של בעלה, ואחת הדוגמאות הבולטות לכך הייתה היצירה של התואר “הנסיך מווילס” שאותו מקבל עד היום הבן הבכור של המלך או המלכה (הנסיך מווילס הנוכחי הוא צ’רלס המזדקן, ומיד אחרי שהוא יומלך אי שם ב- 2050 התואר יעבור לוויליאם). אלינור גם הייתה אשת עסקים ממולכת שעסקה בבניית פורטפוליו של אדמות וטירות. למעשה היא הייתה המלכה הראשונה שרכשה את טירת לידס אחת מהטירות הכי רומנטיות בבריטניה (והיא אפילו התקינה בה אמבטיה!).
אבל לכל סיפור אהבה טוב יש סוף. במקרה של אלינור, השילוב בין המסעות וההריונות היה קטלני. בשנת 1290 אדוארד סיים לכסח את הוולשים והיה עסוק עם הסקוטים. הוא היה בתחילתו של עוד מסע מלחמה כאשר הגעגועים לאלינור גרמו לו לבקש ממנה להצטרף אליו, וכמו שהיא עשתה בווילס, בצרפת ואפילו במסע הצלב בישראל היא יצאה לדרך מלונדון לגבול הסקוטי. אי שם בעיר לינקולן שבצפון אנגליה היא חלתה ומתה כשהיא בת 46. כשהחדשות הגיעו לאדוארד הוא ביטל את המלחמה (לשמחתם של הרבה מאוד סקוטים שחייהם ניצלו בזכות מותה) ויצא מיד דרומה.
אלינור הייתה אמורה להיקבר במנזר ווסטמיניסטר, וזה היה מסע לא קצר באותה תקופה, למעשה המסע הזה ארך לא פחות מ- 13 ימים ו- 12 לילות. בכל פעם שהשיירה עם הארון נאלצה לעצור לחנייה לילית, אדוארד ציווה לבנות צלב לזיכרה של אישתו האהובה, וכך מסע הלוויה הארוך הזה הותיר אחריו 12 מזכרות יפהפיות שמתארות את מערכת היחסים בין השניים. את הלילה האחרון במסע עשתה השיירה בכפר קטן מחוץ ללונדון ושמו צ’רינג. בבוקר ציווה אדוארד להקים במרכז הכפר הזה את הצלב האחרון וכך נולד האיזור במרכז העיר המוכר בשם- צ’רינג קרוס, אם תצאו מהתחנה לרחוב הסטרנד תראו רפליקה ויקטוריאנית של הצלב המקורי. אבל אם תירצו לראות את שני הצלבים המקוריים האחרונים של אדוארד שהצליחו לשרוד 730 שנים תצטרכו להצפין אל מחוץ לכביש הטבעת של ה- M25 לעיירה וולתהאם שבה הצלב המסכן של אלינור כלוא בתוך מעגל תנועה.
אם אתם רוצים להיזכר בסיפור האהבה הזה בצורה קצת יותר רומנטית אתם צריכים לעלות עוד יותר צפונה לכפר קטן בשם גדינגטון שבו הצלב יושב עד היום בכיכר המרכזית. תוכלו אפילו לאכול ארוחת צהריים בפאב הקטן שליד ולחשוב על מערכת היחסים של הזוג המלכותי הזה.
אגב, למרות הכאב העצום, המלך אדוארד בן השישים התחתן פעם נוספת. אמרנו כבר שמערכות יחסים מלכותיות היו שיקול פוליטי ולא אקט של אהבה, נכון? לכלה החדשה קראו מרגרט, היא הייתה בת 20 וביתו של מלך צרפת. מערכת היחסים שלהם הייתה הרבה יותר קצרה ונמשכה שמונה שנים בלבד. עם זאת, אחרי מותו חזר אדוארד אל אהבתו האמיתית וציווה לקבור אותו לצידה של אלינור במנזר ווסטמיניסטר.
