על הדרך בין לונדון לבאת’ שוכן לו הכפר ההיסטורי הכי פופלרי באנגליה. יש הרבה סיבות שהכפר הזה מושך אליו כל כך הרבה תיירים, וכנראה שהגדולה מכולן כיום היא העובדה שלא פחות מ- 3 סרטי הארי פוטר צולמו בו, ובבית האחוזה שבמרכזו. כשאתם מבקרים במקום הזה (שאפילו קרוב יותר ללונדון מבאת’) אתם יכולים לסמן וי על שלוש אטרקציות שכל מבקר מנוסה באנגליה חייב לראות – גם בית אחוזה שהיה בעברו מנזר, גם כפר עתיק וגם נוף אנגלי של מישורי ווילשייר ונהר האבון המפורסם. אה, וגם הארי פוטר.
נחזור לכפר של הארי פוטר? ובכן, מה שהופך את המקום מבחינתי לכל כך מדהים (ולכזה שבהחלט יכול לכסות חצי יום טיול) הוא העובדה שבניגוד למקומות אחרים שבהם הנשיונל טראסט (אותו גוף שמנהל מאות בתי אחוזה באנגליה) לקח על עצמו את ניהול האחוזה שנקראת Lacock Abbey, שאליה נגיע עוד מעט, הוא גם לקח על עצמו לנהל את כל מרכז הכפר שמקיף אותה, ובשל כך זהו כפר שאין בו עמודי חשמל, פנסי תאורה, אנטנות, שלטים מודרנים על החנויות או כל סממן שקשור לתקופה שלנו (חוץ מכבישים ומכוניות), כמו שאתם יכולים להניח התוצאה היא שכמעט כל סרט או סידרה תקופתית על אנגליה שזקוקה לצילומים בכפר מיד מגיעה לצלם כאן (צריך בסך הכל לכסות את הכביש באדמה או חצץ ואתם מסודרים). הסרט האחרון שצולם בכפר הזה הוא החלק השני בסדרת הסרטים של Fantastic Beasts: The Crimes of Grindelwald (שזה כמובן סוג של הארי פוטר). אבל עוד לפניו צולמו בכפר סצינות מהסרט הראשון, השני והשישי בסידרת הסרטים של הארי פוטר.
זה אומר שהרבה מילדי הכפר (והכפרים הסמוכים) השתתפו בתור ניצבים, או במילים אחרות בתור תלמידי הוגוורטס, בסרט. ואם אתם תוהים מה היה הפיצוי לתושבים המסכנים שנאלצו לסבול את ההפקה שסתמה להם את הבית במשך כל הזמן הזה? אז בסרט השישי למשל מועצת הכפר קיבלה פיצוי של 30 אלף פאונד וכל תושב קיבל בסך הכל 200 פאונד, לא יציאת המאה, נכון?
אם אתם טיפה יותר מבוגרים, אז יכול להיות שתתרשמו הרבה יותר מהעובדה שהכפר הזה היה בעצם הכפר שאליו יצאו כל הזמן בנות משפחת בנט בסידרת ה- BBC המפורסמת ביותר בהיסטוריה “על גאווה ודיעה קדומה”. סרטים נוספים שצולמו כאן כוללים בין השאר את רובין הוד נסיך הגנבים, וולף הול ונערת בולין האחרת. אם אתם חובבי שייקספיר אז תשמחו לגלות שסידרת המופת של הביביסי hollow crown השתמשה בלוקיישן הזה בלא פחות משלושה חלקים (הנרי הרביעי החמישי והשישי) הכפר הזה כל כך יפה ומצוייץ עד שהבת שלי הכריזה שהיא מתכננת לגור בו כשתהיה גדולה (אני חושב שז גם קצת קשור לאהבה שלה להארי פוטר). הבעיה העיקרית עם הכפר (או היתרון הגדול שלו, תלוי בכם) הוא שאין איזושהי פעילות מאורגנת שעוזרת לחוות אותו. בטירת אניק למשל, שהיתה הוגוורטס בשני הסרטים הראשונים בסידרה יש סיור מיוחד בעקבות לוקיישנים וקורס “תעופה” על מטאטא, מה שקצת עוזר לחובבי הארי פוטר לחוש חלק מהעולם הקסום. היה נחמד אם היו עושים משהו גם בכפר הזה, אבל נידמה שהנשיונל טראסט בעיקר מתמקד פה בשימור, ולא ביצירת חוויה.
בצמוד לכפר נמצא גם בית האחוזה (שחלקים ממנו גם שימשו בתור מסדרונות וכיתות הוגוורטס בסרטי הארי פוטר). מהשם של המקום אפשר להבין שההיסטוריה של הבית קשורה בברקסיט הראשון של אנגליה, התקופה שבה המלך הנרי השמיני התנתק מהאיחוד האירופי שנקרא אז הכנסיה הקתולית. הבית היה מנזר שהוקם בתחילת המאה ה- 13 על ידי דמות יוצאת דופן שנקראה אלה, הרוזנת מסליסבורי (שהייתה רוזנת בזכות עצמה והיתה נשואה לבנו הלא חוקי של המלך הנרי השני). היא גם הפכה להיות אם המנזר הראשונה שלו. המנזר הזה שיגשג במשך 300 ומשהו שנים עד שבמסגרת הברקסיט שלו הנרי פירק את המנזרים ומכר אותם לכל דורש. למעשה זה המנזר האחרון באנגליה שנמכר.
מהרגע שהמנזר נמכר הוא הפך לבית אחוזה. מה שמעניין הוא שהייתי עד היום בכמה מקומות שעברו את אותו תהליך, אבל זה אחד המקומות היחידים שאני יכול לומר שעדיין לא הרגישו כמו בית. בוודאי לא בקומת הקרקע שלו, שהיא זו ששימשה את הלוקיישנים של הארי פוטר (באחד החדרים אפשר לראות אפילו קדירה ענקית ששימשה את פרופסור קווירל באחת מהסצינות בסרט). הבעלים הפרטי הראשון של הבית היה סר וויליאם שרינגטון, שהיה איש חצר בתקופת הנרי השמיני, ואחד האנשים שנכנס להתקף רכישת נדל”ן בזמן פירוק המנזרים. הוא קנה כל כך הרבה נדל”ן אבל מאיפה הגיע הכסף? ובכן, שרינגטון קיבל תפקיד לנהל את המטבעה של בריסטול, המקום היחיד באנגליה מחוץ ללונדון שהיה רשאי להנפיק מטבעות זהב, אז כמו שאתם יכולים לנחש, הוא פשוט התחיל לזייף מטבעות (למטבעות באותה תקופה הכילו משקל מסויים של זהב, אז הוא פשוט יצר מטבעות קלים יותר, וככה השאיר לעצמו זהב). שרינגטון נתפס אחרי שהוא התחבר עם הדוכס מסומרסט ותכנן קשר שבמסגרתו הם היו אמורים לחטוף את המלך אדוארד השישי (בנו של הנרי) ודרכו לשלוט במדינה. למזלו של שרינגטון, רשויות החוק בעיקר התעניינו בדוכס שאיבד את ראשו, אחרי ששרינגטון הסגיר אותו בלי להיניד עפעף, ונחשו מה? תוך כמה חודשים הוא לא רק שוחרר מהכלא, הוא גם קיבל תפקיד של שופט… (ואתם חשבתם שיש בעיות עם ההתערבות של אפי נווה בתהליך בחירת שופטים?)
בית האחוזה החליף ידיים והגיע למשפחת טלבוט שהחזיקה בו למעשה עד לאמצע המאה ה-20. בני המשפחה עשו כמה וכמה שינויים בבית, אבל איכשהו, הוא עדיין הרגיש לי מנזר. לבית הזה יש גם המון חשיבות מבחינת ההיסטוריה של הצילום, כי אחד מבני המשפחה, ג’יימס טלבוט פוקס, שהתגורר בו בתחילת המאה ה- 19 היה האיש שנחשב לאבי הצילום המודרני, והתמונה הראשונה שצולמה בו ב- 1830 היתה של אחד החלונות בבית (שעדיין קיים כמובן). כמו שאתם יכולים לנחש, יש גם מוזיאון צילום במקום, למי שחשב שלא יהיה לו מה לעשות…
מה שעוד הופך את הבית הזה למעניין היא גם העובדה שהוא לא עבר יותר מדי שינויים בתקופה הויקטוריאנית. כמה מהטירות היותר מרשימות באנגליה עברו כזו מתיחת פנים במאה ה- 19 עד שלא נשאר הרבה זכר למבנה המקורי שלהם, במקרה של לקוק אבי מתיחת הפנים הרצינית האחרונה של הבית התרחשה באמצע המאה ה- 18, מה ששימר הרבה מהקסם הימי בייניימי שלו.
אם סיימתם לשוטט בכפר, וכמובן ליהנות מהחנויות והמסעדות שלו שכולן מצויינות על ידי שלטים קטנים שמוצבים מחוץ לחנויות (ושאפשר להעלים בקלות) ואולי ביליתם באחד משלושת הפאבים שבו (שאחד מהם טוען שהוא קיים משנת 1361) אז אולי תירצו גם לעשות טיול הליכה? בית האחוזה גובל בכפר רק בצד אחד שלו, כשבצד השני יש את הגנים של הבית שמתפרסים לאורך גדת נהר האבון, ומאפשרים לחובבי הליכה ליהנות מטבע אנגלי בדיוק כמו שאתם מפנטזים שהוא נראה.
אם סיימתם גם את הביקור בכפר, בגנים ובית, ואתם עדיין רוצים לגלות אטרקציות שונות בסביבה, אז תדעו שסטונהנג’ נמצא במרחק של 40 דקות נסיעה, כמו גם העיר באת’. אם אתם מחפשים משהו טיפה יותר קרוב וקצת פחות מוכר יש אתר שמאוד מזכיר את סטונהנג’ וכולל מספר מעגלי אבנים שנקרא Avesbury והוא נמצא רק במרחק של 25 דקות נסיעה.
בפוסט הבא אני חוזר לספר לכם סיפור שהתגלה לי לא מזמן שקשור במשפחה שהחזיקה בטירת סודלי, הטירה הראשונה שאי פעם ביקרנו בה, והוא קשור בלא פחות מאשר דוכסית שהוצאה למכירה פומבית…
אם כבר לחצתם לייק, ועכשיו אתם רוצים גם לעזור לחברים שלכם לגלות את הבלוג את הסיפורים שלו, אתם מוזמנים ללחוץ על כפתור השיתוף מתחת.
מחפשים עוד סיפורים היסטוריים בבלוג? הנה כמה שכדאי לכם לקרוא:
רוצים לקרוא את הבלוג מהתחלה? זה הפוסט הראשון
רוצים לבקר באתר באנגלית ולגלות עוד עשרות טירות וסיפורים? לחצו כאן
